בזמן שכולנו עסוקים בלהבין איך לא להישאר מאחור – מול בינה מלאכותית, קיצוצים ושינויים – עולה שאלה מהותית שחוזרת שוב ושוב בקרב עובדים ומנהלים :
את מי משאירים?
בעידן שבו שוק העבודה משתנה במהירות, והשיח על יעילות, התאמה ורלוונטיות הופך מרכזי – עולה צורך להבין מהם הגורמים שמשפיעים על החלטות הישארות, קידום או עזיבה של עובדים. האם זה רק עניין של כישורים טכניים? ותק? או שיש משהו עמוק יותר מתחת לפני השטח? וההפך – מי שמחובר למה שהוא עושה, משקיע, מביא אנרגיה ונוכחות – רואים את זה עליו. זה עובר בוויב, בפנים, בשיח. ובמקומות עבודה? בדיוק את האנשים האלה רוצים להשאיר ולקדם.
לא רק AI ולא רק ביצועים: מי נמצא בסיכון?
נכון – יש תפקידים שהולכים ונעשים פחות חיוניים, כאלה שקל להחליף בעזרת בינה מלאכותית או אוטומציה. יש עובדים שלא מתעדכנים – לא מקצועית ולא עסקית – לא מרחיבים את הידע, לא עוקבים אחרי השינויים בשוק, ולא מתאימים את עצמם למציאות החדשה. ויש גם כאלה שהביצועים שלהם נשארים בינוניים לאורך זמן, בלי יוזמה, בלי תנועה.
אבל לצד כל אלה, יש גורם נוסף – פחות מדובר, אך משמעותי לא פחות:
אהבה לתפקיד. חיבור לתוכן. תחושת שייכות.
תשוקה היא לא מותרות – היא הדלק שמניע עובדים להישאר, לצמוח ולהתבלט. כשעובד באמת אוהב את מה שהוא עושה, זה ניכר באופן טבעי: הוא לומד, מתפתח, משתפר – מתוך רצון פנימי, לא רק חובה. וכשהתשוקה הזו חסרה? שום מקצוענות טכנית לא באמת מצליחה להחזיק את זה לאורך זמן.
עובדים שלא מחוברים למהות של מה שהם עושים – פשוט נראים ונשמעים אחרת. הם לא סקרנים, לא מתלהבים, לא מביאים אנרגיה. לפעמים הם אפילו מרירים, עם תחושת קורבנות שכולם סביבם מרגישים.
וכשזה המצב – הם פחות לומדים, פחות יוזמים, פחות בולטים. ומנהלים? לרוב פשוט לא רוצים לקדם או להשאיר אותם.
ההפך – מי שמחובר למה שהוא עושה, משקיע, מתפתח, מביא אנרגיה ונוכחות – רואים את זה עליו. זה עובר בוויב, בפנים, בשיח. ובמקומות עבודה? בדיוק את האנשים האלה רוצים להשאיר, להעצים ולקדם.
מחקר אמריקאי מגבה את זה: התאמה בין אדם לתפקיד מפחיתה סיכון לפיטורין
מחקר שפורסם בארה"ב ב-NCBI מראה שהתאמה גבוהה בין האדם לתפקיד (Person–Job Fit) קשורה באופן ישיר לרמות גבוהות של שביעות רצון בעבודה, מעורבות ותחושת ערך – ומפחיתה באופן מובהק את הסיכון לעזיבה או פיטורין.
במילים אחרות: כשיש חיבור – העובד נשאר. וכשאין חיבור – הוא מתנתק, לפעמים גם בלי לשים לב.
מהשטח: שתי דוגמאות אמיתיות
🔹 עובדת שרצתה להתקדם
היא סימנה לעצמה מטרה ברורה: רצתה תפקיד משמעותי, עם השפעה, בתחום שמעניין אותה באמת. היא עצרה והגדירה לעצמה מה חשוב לה שיהיה בתפקיד הבא, אילו תחומי עניין מניעים אותה, ואיזה סוג עשייה יגרום לה לפרוח.
היא קיבלה דחיפה אמיתית מקולגה שהאמינה בה, חיזקה לה את הביטחון, והזכירה לה את היכולות שכבר יש לה – גם מול קולות אחרים שאמרו לה שזה לא יקרה.
היא לא הסתפקה בלהגדיר חלום – אלא פעלה. היא דיברה עם המנהל הישיר שלה, שיתפה אותו ברצונות ובכיוון שהיא רואה לעצמה, פנתה גם למנהלים נוספים, שאלה מה כדאי ללמוד כדי להגיע לשם, למדה, התפתחה והשקיעה המון זמן בהתמקצעות.
ואז – זה קרה. הציעו לה תפקיד בדיוק לפי המאפיינים שהיא סימנה – והרבה יותר. היא קיבלה הזדמנות מטורפת: תפקיד מאוד משמעותי, בתחום שהיא אוהבת, עם אתגר והשפעה. הזדמנות שהיא אפילו לא חלמה שתקרה – והיא לקחה אותה.
ומהצד של הארגון? ראו את כל הדרך שהיא עברה. שמעו עליה במסדרונות, ראו את ההשקעה, הביטחון, הרוח – וזה לא נשאר מתחת לרדאר.
🔹 ועובד אחר – שפוטר
עוד לפני שזה קרה, הוא כבר לא התחבר למה שהוא עושה. הוא הגיע כל יום עם פחות ופחות אנרגיה, הרגיש שהתפקיד לא באמת מתאים לו, והיה מתוסכל מהפער בין הציפיות שלו למציאות.
כשהגיעה שיחת הפיטורים, הוא הופתע – אבל בשיחה פתוחה, הודה: "האמת? זה פשוט לא היה בשבילי".
לפעמים חוסר חיבור שקט – צועק הכי חזק.
אז מי כן נשאר?
אלה שנמצאים במקום שמדויק להם. שמכוונים מטרה, לומדים, מסתגלים, יוזמים – ומביאים איתם אנרגיה, סקרנות ותשוקה שקשה להתעלם מהן. אלה שמרגישים חלק, שרוצים להיות שם, ושלא מחכים שיתנו להם – אלא בוחרים לקחת חלק.
מרגישים שהגיע הזמן לזוז קדימה? הנה 5 צעדים שיעזרו לכם להפוך תשוקה – לפעולה :
1. תגדירו את המטרה שלכם = מה התחום שמעניין אתכם, ומה חשוב לכם שיהיה בתפקיד הבא. ממש תגדירו לעצמכם מה החלום הרטוב שלכם.
2. דברו עם המנהל שלכם – שתפו אותו ברצון ובכיוון המקצועי שלכם
3. דברו עם מנהלים נוספים – במיוחד בתחומים שמסקרנים אתכם. שתפו, תשאלו, תבקשו הכוונה.
4. בדקו מה נדרש כדי להגיע לשם – אילו כלים, מיומנויות או ידע דרושים לכם? ואז – תלמדו אותם. תיכנסו לעומק, תתמקצעו, תראו יוזמה
5. תשדרו ביטחון – דברו פתוח, תשאלו שאלות נוקבות. מנהלים אוהבים אנשים פרואקטיביים – זה משדר אחריות, תעוזה ורצינות.
ולסיום – איפה אתם?
מחוברים למה שאתם עושים? מרגישים שאתם באמת במקום הנכון?
אם לא – אולי זה הזמן לעצור לרגע, ולבחון: מה באמת מתאים לכם? במה אתם טובים? ואיפה אתם יכולים להביא את עצמכם לידי ביטוי בצורה מלאה?
הדיוק הזה – הוא לא מותרות. הוא מה שמבדיל בין להיתקע – לבין להתקדם.
